המעי והמוח קשורים זה לזה דרך מה שמכונה "ציר המעי-מוח", מנגנון תקשורת מורכב שבו המיקרוביום—אוכלוסיית מיליארדי החיידקים במעי—משחק תפקיד מרכזי.

כאשר המיקרוביום יוצא מאיזון (מצב המכונה דיסביוזיס), הדבר גורם לדלקת כרונית שמערערת את תפקוד המוח.

מחסור במיקרוביום בריא פוגע בייצור נוירוטרנסמיטרים חיוניים, כמו סרוטונין ודופמין, המשפיעים על מצב הרוח ועל תפקודי מוח. מחקרים מראים קשר ישיר בין מחלות מעי דלקתיות לבין סיכון מוגבר לדמנציה, דיכאון וחרדה.

אי-סבילות לאינסולין (תנגודת לאינסולין), שבה תאי הגוף מגיבים באופן לקוי להורמון האינסולין, אינה רק גורם למחלות מטבוליות, אלא גם משפיעה עמוקות על הבריאות הנוירולוגית.
המוח זקוק לאספקת גלוקוז יציבה לצורך תפקודו התקין.

במצב של תנגודת לאינסולין, התאים מתקשים לנצל את הגלוקוז, מה שמוביל ל"רעב מוחי" ברמה התאית. מצב זה עלול לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי ואף להאיץ התפתחות של מחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהיימר, המכונה לעיתים "סוכרת מסוג 3".

השפעה נפשית: מחקרים מצביעים על כך שאי-סבילות לאינסולין משפיעה גם על מצבים כמו דיכאון, חרדה ואוטיזם, בשל תרומתה לתהליכים דלקתיים ולחוסר איזון כימי במוח.

חשיפה ממושכת לרעלנים סביבתיים, מזון מעובד ומתכות כבדות פוגעת ישירות בתפקוד המוח.

מתכות כבדות כמו כספית ועופרת נוטות להצטבר ברקמות המוח, לגרום לנזק חמצוני, להרוס תאים ולהוביל לפגיעה קוגניטיבית.

רעלנים חקלאיים וגליפוסט המצויים במזון מעובד משבשים את המיקרוביום במעי, מגבירים דלקות ומשפיעים לרעה על תפקוד מערכת העצבים המרכזית.